<h1>יראים סימן ש"ד</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ומלאכת מצוה מתוך שהיא הנאת נשמה מותרת כדתנן בביצה פ"א בש"א אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את ס"ת לר"ה וב"ה מתירין פי' קטן למולו לולב לנענע בו ס"ת לקרות בו ומסקינן טעמא דב"ה משום שהותרה הוצאה לצורך הנאת הגוף הותרה נמי שלא לצורך הנאת הגוף אך שיהיה להנאת הנשמה פי' מתוך וכו' מתוך אותו מקרא עצמו שאתה למד היתר הנאת הגוף אתה למד היתר הנאת הנשמה דאך אשר יאכל לכל נפש כתיב פי' שיהנה לכל נפש כאשר פירשתי למעלה בסמוך וכל הגוף נקראת נפש כדכתיב שובי נפשי למנוחייכי וכתיב והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה"א ואע"ג דאמר עולא במס' ביצה פ"ב (יט, א) דברי הכל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ומסקינן תנאי היא ולא קיי"ל כוותיה. ושריפת קדשים ומילה שלא בזמנה ועולת חול דאסירי ביו"ט בשבת פ' במה מדליקין (כד, ב) ומקראי דרשו להו התם ללמד על עצמם באו ואין למדין מהם במקום אחר דהוי להו שריפת קדשים ומילה שלא בזמנה ועולת חול ביו"ט ג' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין אפילו למ"ד שנים מלמדין ג' אין מלמדין כדאמרינן בקדושין פ"א (לה, א) וההיא דשבת פירשתי דאביי ורבא לא פליגי אתנא דבי חזקיה אלא כל חד וחד דריש מקרא דאיכא מצוה דלא דחיא יו"ט והוו להו ג' כתובים הבאין כאחד ורב אשי דתלה טעמא דלא אתי עשה ודחי לא תעשה אליבא דב"ש קאמר דלית ליה מתוך הלכך אין לנו להתיר אלא מטעם דחיית עשה אבל אביי ורבא ותנא דחזקיה אליביה דב"ה דאית להו מתוך קאמר הלכך אע"ג דיו"ט עשה ול"ת הוה לן למשרי מטעם מתוך לב"ה אלא משום דמעטינהו קרא בהדיא והכי פי' התם בשבת רב אשי אמר שבתון עשה הוא כו' פי' כל אותן דרשות שדרשו אביי ורבא ותנא דבי חזקיה לא הוצרכנו דמתניתין דאסרה שריפת קדשים ביו"ט ב"ש היא דלית להו מתוך ואין לנו היתר בשריפת קדשים ובשאר מצוות ביו"ט ומטעם דליתי עשה וידחה ל"ת אין להתיר דשבתון עשה הוא ואין דחי ל"ת ועשה וכ"ע מודו בהא דרב אשי דיו"ט עשה ול"ת אך רצו להעמיד המשנה כב"ה ואע"ג דאיכא למישרי מטעם מתוך אתא קרא ומיעטינהו. השתא אתי שפיר דרבא גופיה אמר בביצה פ"א (ח' ב) גבי כסוי הדם דיו"ט הוי עשה ול"ת. ויש לתמוה קצת אחרי שמה שאין אנו למידין מהם משום דהוו להו ג' כתובים הבאים כאחד ולא משום פירכא מה ראה למעט מלבדו מילה שלא בזמנה יותר משאר מצוות דהא מילה לא רמיזה בההוא קרא יותר משאר מצוות ולכל פירושי רבותינו ז"ל יש לשאול בזה ואי גרסי כדגירסתינו ולא מילה שלא בזמנה הבאה מק"ו כש"כ שיש לתמוה אמאי לא מוקמינן מיעוטא במצוה דליכא ק"ו ומילה דאיכא ק"ו תדחה יו"ט ולא שמעתי ע"ז תירוץ נכון ולכן לא כתבתיו וראיתי פי' רבותי בענין אחר ולא ישרו בעיני בעניות דעתי.
<h2>דף יד.</h2>
וכל אוכל נפש אע"ג דאפשר לעשותן מעי"ט ע"י שנוי שרי דהא מלח דאפשר להכינו מעי"ט דהא כל הקדירות צריכות מלח והו"ל לאסוקי אדעתיה ואינה מפיגה טעמא ושרי לדוכה בשנוי כדתניא והמלח במדוכה של עץ למדנו אוכל נפש מותר ע"י שנוי.
ותניא בביצה פ"ב (כ"א א') לכל נפש שומע אני אפי' נפש בהמה במשמע כענין שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם לכם ולא לעובדי כוכבים לכם ולא לכלבים דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר אפי' נפש בהמה במשמע כענין שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה א"כ מה ת"ל לכם לכם ולא לעובדי כוכבים ומה ראית וכו'. וראיתי בתשובות תלמידי רב האי זצ"ל שהלכה כר' יוסי הגלילי וראיה להם דקיימא ב"ה כוותיה כדאמרינן בההוא פרקא גופיה (כ' ב') ואמרו להם ב"ה והלא כבר נאמר לה' כל דלה' א"כ מה ת"ל לכם לכם ולא לעובדי כוכבים לכם ולא לכלבים הלכך אסור להביא דרך רשות הרבים ביו"ט כל מאכל בהמה.
<h2>דף טו:</h2>
תולדות מלאכת יו"ט לאסור קיבולת במחובר אפילו נמסרה לעובד כוכבים מערב יו"ט ואפילו בביתו של עובד כוכבים בתוך התחום ובתלוש בביתו של ישראל כאשר הזכרנו למעלה ולהצריך שינוי באוכל נפש שאפשר לעשות מעי"ט ושלא להורות במכשירין שאי אפשר לעשות כגון סכין שנפגמה כאשר פירשתי למעלה.
<h2>דף כא:</h2>
ולאו דוקא אוכל נפש התיר הכתוב אלא אפי' כל הנאת הנפש כדתנן בביצה פ"ב [כ"א ב'] בש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ ראוים לשתיה וב"ה מתירין ותניא בש"א לא יעשה מדורה ויתחמם כנגדה וב"ה מתירין והלכה כב"ה וטעמא דכתיב אשר יאכל לכל נפש ואמרינן בפסחים פ' כל שעה [כ"א ב'] בין לחזקיה בין לר' אבוהי כל מקום שנאמר לא יאכל אכילה והנאה במשמע.
<h2>דף כג:</h2>
ודוקא הנאה השוה לכל נפש דכתיב לכל נפש אבל הנאה שאינה שוה לכל נפש אסורה והיינו דאמרינן בפ' יו"ט [כ"ג א'] שלשה דברים ר"א בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין [כ"ב ב'] מניחין את המוגמר ביו"ט וחכמים אוסרין ואמר רב אסי מחלוקת להריח אבל לגמר ד"ה אסור וטעמא שאין גימור כלים צריך אלא לחולים ורחיצת כל גופו בחמין אסירא מהאי טעמא שאינה שוה לכל נפש והיינו דתנן בפ' המביא [ל"ב א'] אין עושין פחמין ומקשינן פשיטא תני ר' חייא לא נצרכה אלא למוסרן לאוליירין לבו ביום ובו ביום מי שרי [פי'] מי שרי לרחוץ והא אינה שוה לכל נפש ומתרץ להזיע וקודם גזירה.
<h2>דף כט:</h2>
ת"ר אין שונין קמח ביו"ט וכו', וכשם שאסרנו מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט כך אסור מדרבנן אוכל נפש שאפשר לעשותן מעיו"ט, הלכך טחינה והרקדה שאפשר לעשותן מעיו"ט אסירי. והני מילי הרקדה בתחילה אבל מהדר ומתנייה לקימחא דלמא נפיל ביה צרור או קיסם שפיר דמי, דתנו רבנן אין שונין קמח ביו"ט משום ר' יהודה בן בתירא ור' פפייס אמרו שונין קמח ביו"ט, ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם ששונין. ודרש רבה בר רב הונא הלכה שונין קמח ביו"ט, ואע"ג דמותר לשנות באו אמוראין אח"כ והצריכו שנוי דלא ליתחזי כעובדין דחול דאמרינן דביתהו דרב אסי עבדא אגבא דפתורא פירוש בשנוי.
וכשם שאסרנו מכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט כך אסור מדרבנן אוכל נפש שאפשר לעשותם מעי"ט הלכך טחינה והרקדה שאפשר לעשותם מעי"ט אסירי וה"מ הרקדה בתחילה אבל מהדר ומתנייה לקימחא דלמא נפיל ביה צרור או קיסם שפיר דמי דתנו רבנן אין שונין קמח ביו"ט משום ר' יהודה בן בתירא ור' פפוס אמרו שונין קמח ביו"ט ושווין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם ששונין ודרש רבה בר רב הונא הלכה שונין קמח ביו"ט ואע"ג דמותר לשנות באו אמוראין אח"כ והצריכו שנוי דלא ליתחזי כעובדין דחול דאמרינן דביתהו דרב אסי עבדא אגבא דפתורא פירוש בשנוי.
